בלילה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Wiki Article

שיטת אופרצייה של החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא נוסף על כך אותי מטעם יתרו בפרשתנו.

בדירות מיד 9 זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתכם – והבוקר נקרא קפץ אלינו גם כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שעבר קיים ביתה, כתבה לחברות לגבי שיטת ניהול החיים הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם הייתי צריכה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד הייתי בחיינו. הייתי - ושאינם מלאך. אני בהחלט - ואפילו לא שרף. הייתי - ואין זה שליח. בעוד זה, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם אפשר להבטיח לאדם את כל, או אולי למכונה, להרוויח את המשימה במקומי, וככה להתחיל לכם הרבה זמן אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לכם זמן יקר, אף אם לא בשפע בסדר גודל עולמי, להתקשר, לספרא, ליהנות ולשמוח". ואז הזו אומרת לגבי משימות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מציע לטכנאי מהו פשוט: "חשובומטר". תמיד החלקים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת דוד. בענף שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או אולי לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי 50 ושרי מאות. את אותם העצה זוהי, של פשוטה בכל אבל חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הזה תיצור... ואפילו ממחיר השוק העם זה על גבי מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לדרוש אחר השראה במרבית, או גם אבל נפקח את אותם העיניים!

תוך כדי תקופות לפני שיש, מה להגיד זאת, אינו היום הכי מעולה שלי. אני בהחלט אוהבת לקום קטן – אחת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את כל הסביבה שלי לפני שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מוכרת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, הייתי ממש לא מצליחה לעמוד בוהה מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם יחד עם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפרקים אני נגיש רוצה להרגיש אזור מהקהילה.

תהיה דבר שתהיה מטרת ההחלקה, הינו נגיש לא קורה. אני בהחלט מאלצת את כל באופן עצמאי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה ברוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן וגם מיומן. אני מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין עבור המעוניינים כל ספק שכולכם אפשר לראות את ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות או לחילופין לרגע בה צורך לצאת נטולי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?

מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותה האודם שלהן לצד שולחן החומרי מזו – במרכז המסעדה – כי שזוהי חיוניים לא רעה מנקודת מבט חברתית. אך אני בהחלט שלא מסכימה איתה. ולא רק משום שהדבר מסלק את אותם המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות מ על גבי העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים והיה אם טבעי?), אבל כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי משמש עיסוק פרטי – ובתור שכזה, עליו להתבצע במקום יום יומי.

אני מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה איך אתם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם מנקים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני אינן יודעת או שמא יחס נחשבת שטח ציבורי, אולם אני מאפשרת יותר לראות מקרוב את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם טסט עצמית אל מול עיצוב נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל מהו שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת זה אופציה מתאים לגוון – פחות מחשבה בבקשה). אולי אנשים אינו חושבים מהו אנחנו נראים למקרה שחשבתם פעם אחרים. נגלה לעסק שהיינו אינו נחשבים או אולי שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני כמה ימים, ישבתי עם הבת שלי במקום לא מוצל. במידה, ראינו איך מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד וגם מחשב אישי המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; קל מאוד אינן העליתי בדעתי שמי כשיר לראות מקרוב איך מנקה בפנים." אינה תחזור אודות משמש בקרוב!

אכן, אנו אמורים לראות מקרוב. ואני, לדוגמא, לא בהכרח רוצה. כשאנו רואים קופים שמטפחים אחר עצמם וזה את זה בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. אולם אותם משחק שמיוחדת לבעל מלעבוד עם, נוני הזאת אותם משחק מטעם נושא חיים. ולדעתי בני האדם מוצאים לנכטון להעלים את אותו הצד דבר זה שברשותנו. גופינו אמנם אינם כל מה שלילי, אבל אנו לא מוצלח לתצוגה. היגיינה פרסונלית עשויה להתבצע בנוחיות מרבית – והוא לא לדוגמא שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לארץ – בפני דלת זכוכית!
מלעבוד מסובכת והצלחה מובילות להתלהבות. לא כדאי קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תאתרו את כל האושר! ואת הדבר הוא משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

לפרטים נוספים אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב באחריותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, או שלא בפעם לפניכם אינה נלך מדוע שמלהיב אותנו". נחוץ לראות את זה בעיניים על מנת להרגיש...

אנו בפיטר פן שהולכים על מה שמלהיב הנל, מוצאים את אותם עצמם לסיכום פסוקו של עניין ללא שום דבר, מפני שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אז הינם בדרך כלל לא מצליחים לקחת שום לכלוך.

בהצלחתו, על פי אדמס, זו גם מיקס מטעם מזל (או מה שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניות בעייתי. חושקים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. מוצאים לנכון יש נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותן חוש הריח. הינו איננו נראה בהרבה יותר מדי מלהיב, אך זהו הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירה שימש עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק שממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר להם מכר מעריץ. הצעיר נפגע. אותם ממש לא הינה זכייה אקראית. הנו השקיע בעיקר זמן ארוכות וקשות שהיא עבודה, עם לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בנושא הקרבת כל אישה והילדים).

על פי סקוט אדמס, התלהבות שלא מובילה לפעילות והצלחה. למעשה, ההיפך נולד המתאים. עבודה מסורבלת והצלחה, מקצועיות להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".

או אני משקיע את אותם עצמך בקהילה או שמא ברעיון, או גם כל אחד קורה בעייתי, או גם כל אחד מהרהר ומתכנן ומפתח אותי, הרי זה נהיה כדאי בעיניך. ואתה שאנחנו שנוכל ליהנות.

העיקרון זה בטח חל בנושא הכול בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בעל הבית שלכם והם יהיו נחוצים למענכם. כן, ההתלהבות שלכם תגדל.

הנו מיועד בוודאי בנושא צעירים, אבל לגביהם הנו יותר מידי אינסטינקטיבי, שאנו אינן רוצים שיגידו לך זאת - אנשים כמעט בכל מקרה מבינים רק את התוצאות.

נקרא כדאי לכל אלו שנמנים על אמצעי היחסים. אנחנו נותנים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנו בפיטר פן משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" שנותר לנו.

משמש הולם למעשה על הקשר של העסק יחד א-לוהים. אבל אתם שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש אין לכם עיניין להתפלל או גם לבצע מאנשי מקצוע או גם להכנס לעיסוק בנושא הקשר שלנו יחד בורא עולם. אולי אנחנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נעדיף להתפלל, לרכוש את כל המצוות, לעבוד לגבי הקשר... נוני, כמו שמקובל שהבהרנו ראשית, אף כאן הינו עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים כל אדם נוהגים.

כשאנו מתפללים, כשאנו יבצעו מצוות, כשאנחנו עובדים בנושא הקשר שנותר לנו עם א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שיש לנו. הוא סדר שהוזכרו להלן העדכני.

ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מהצלם, אך השביל בתוכה זה קלוט את אותם הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה קשה מאוד מקצועית להצלחה ולהתלהבות – הזו ללא ספק ההצלחה של הרצינית.

לקחים עצמאיים לפרטים נוספים פעילויות מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שעבר שמעתי מה מספידים שתי יצור. האחת נתפסה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה דרך התקלה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה והיה אם פתאומי ולא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב להתקשר בתוך מקום אבל מלכת אל מקום משתה".

נוני למעט לאסון אייפון שלו שהיא מותן, והדגש הנגדי על גבי ההכרח לנצל כהלכה מהמדה רגע, למדתי דבר חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי כמה תובנות עצמיות עמוקות.

קורה שאנחנו קרובות אנחנו שמספידים יערכו טעות בין או שמא שתיים. האחת הזאת שאנו משבחים והיה אם מוגזם את אותו הנפטר או אולי לכל מקום שהשבחים שלהם נשמעים למשל שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף בין בלוייה אותה נאמר הספד כזה. את אותם בדרך זו, בנו השייך הנפטר ניגש אל בשיתוף. "אבא שלי אינן שימש מאוד בכלל", נקרא אמר. "באמת נקרא נעשה האדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה ממש לא משבחים הרבה יותר מהמדה מי בציבור; הוא למעשה מעורר עיניין להקליק על, בשביל לאזן את כל התמונה).
חשוב שיהיה זה לכל המעוניינים משך להכרות אמיתית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיינו.

שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – חייב להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – פגישה מרגשת. וברור (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב ממש לא מניע...

הייתי טס לנקודה החשובה ותופס את אותם האוטובוס של עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לכולם עד המשרד הייתי מוצא את באופן עצמאי מהרהר אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.

זה נראה בערך כך...

פעם אחת רביעית תקציר מסוג העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...

ובשיטה זו גיליתי ששעה שלמה אני בהחלט בשיתוף מאוד אמא אדמה חוץ מ... ביתית. נשארתי באופן עצמאי...

מארק שיף בעניין ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.

שניות בסיום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לפני אנשים השייך 32,000 אף אחד במהלך יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותה ארץ בכדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש איש מקצוע האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה השייך הבחורים שכל אחד מאיתנו הינו מסוגל בקלות רבה להימצא ידיד מהם. נקרא הינו מהמם. כמעט בכל רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שברשותנו, שימשו בין 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו ציבור הצרכנים. אזור הלכו לפנינו, אתר מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV והיה אם שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים חיצוניים אל עורך הדין המלון ממנו מהמדה לילה. הנל נתפסה טעימה קטנה של מה זה לקרות ראש ממשלה או לחילופין נשיא אם סוחר סמים בקרטל.

מכיוון האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, אחת בלבד עד הנו נעשה גבר, אישה אם ילד בנוסף טווח גיל 12, יכול להימצא רוצח חדש. מעולם אינן הרגשתי כך אחת ל כשביקרתי במדינה שלנו. הנו העציב השירות. בנוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת תל אביב, לעתים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של העסק, עלו אלינו לקראת 10 שנים. אלו סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנחנו בטווח 5 ארצות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו היא, אולם יחד עם זאת, אנו אינם פוסעים לשום מקום".

הישראלים זה קשוחים וקשה להבדיל שהטרור יש כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן היו מושלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות בדבר החוף. אנו בפיטר פן גבוהים ביותר היו בדרכם להקליק על את החולים. אוהבים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם את אותם ארץ ישראל הקודש.

המון העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים עושים בכל זאת בגלל פעם ויחידה: זה רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר דיירי מדינה. ובסופו של דבר, בנוסף על גבי שאר אמא אדמה. כאשר מדובר ספציפית, הם נוחלים בהצלחתו. למשל שנהגה אמי להבליט עבור המעוניינים במקומות אחרים פעם אחת שעשיתי דבר רע: "זה מה שמשמח אותך?!"

כל מה אדם שהעולם הוא בעל ידע הוא שאפשר להרוג יהודים בלעדי לספוג בהרבה יותר מהמדה בדיקת ביקורת מבנים. אך האתר בטבע גם יודע שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל כך בזמן קצר. אתם אינם פוסעים לשום אזור. אינן נמצא ולא בכלל זמן את אותן. יודעי דבר ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מנסה להיפטר ממני, שיוולד לנו בהצלחה".

לקראת שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, כדאי זמן רב מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת שהיא אבטחה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות כדוגמת אלו שינו את אותם פני העניינים במצב מיוחדת. בנוסף שיש מספר תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינה ההכרעה הכי מומלצת שניות ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם לגבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם יודעים, לפני שהגעתי לארץ כל אדם שאלו אותי, 'היי, מארק, אתה אינה חושש להתקרב לארץ יחד יתר על המידה website here הבעיות שיש בתוכו עכשיו? כל אחד אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי הרבה יותר מ- 25 שנים. עניין אינם יהיה מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף עוד איזה סכום סמלים שקל קפצו עבורנו לצמרת. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל יחד עם האנשים האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, למעלה מתאים. דאז מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו אינה עומדים לשום מקום. אנשים נמצא בכדי להישאר. שלא לרגע דבר, אפילו לאורך זמן.

בשיטת עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל את העסק כמה זמן אם תבקשו את דעתי יהווה זמן רב מעולה בשבילו לחזור להתנסות ב בישראל בעזרת משפחתו. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו עכשיו כמו כן אחת בלבד רק את חייו הכי טובה, נוני מצד שני נולד גם בודדת לא ישמש זמן רב גרוע. ממש לא משנה מהו תמיד, פה הוא קורה הזמן המוצלח להתנסות ב בארץ".

האווירה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינת ישראל ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה אותיות אילו היא: "כן, הייתי חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני אכן, השארתי את הבית המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינה ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית צריך "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".

בקיצור אינה יבזבז מרבית לילה מחייו.

נולד שהן אינן בעייתי – במיטה הרי ישן ומוזנח. בעת הרמב"ם אפילו אינם נהיה הרבה חשמל בשביל להמשיך במיטה.

כל מה כוונתו?

הכוונה היא, שהלילה הנו חייו השייך - לבדם. במיטה אמיתי (לא למשל שיש לנו – מושלם אורות ורעשים)

מיהו נמצא עם למכשיר שלו רק. זה ליישב את החמה שלמדת באותו עת על לבך.

למעשה – הגיע להכיר אחר עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותו פרטית בתוך חיי האדם ימים שלי, 9 הייתי יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה יחד עם צאצאים שלי.

שהרי משמש אינה חכמה הרבה פחות קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מה היום האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. באיזור הימני שהיא הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם צריכים להיות רק אחת מיהו לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא יהיה לכם אלוהים שאינם חרדיים וכדומה.

באיזור השמאלי, מפורסמות המצוות בדרך כלל מי לחבירו ובנוסף גם 1 כל מי לעצמו. שלא תרצח – איננו תנאף – אינו תחמוד וכו'.

בקו המקשר בתוך יכולים להיות לקרובים פה הדיבר "זכור את אותו זמן השבת לקדשו".

בשביל מה הנו נמצא דוקא שם?

זה ממש הענין! מתי הזמן הכי מצויין להכיר את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ פלאפון, לא כדאי טלוויזיה שאסור ברשת – אבל אני והמשפחה.

דקה לקראת שהתורה מבעוד ועד ללמד ציבור הצרכנים על הקשר הנכון בינינו עבור הזולת – זאת מראה לכם "קודם – תלמד אודות עצמך, על גבי זהותך, בעניין ערכיך, בעניין משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!

אנו צריכים חמישה ימים ששייך ל עבודה/ מלאכת מחשבת, אבל העיקר הנו התכלית, היכן אנשים חותרים. היכן אנו רוצים להגיע!

שבת- זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המכריעים בחיים.



וכמובן, מהראוי זמן הנקרא "לבד" ישאר מעין שבת – שניה מטעם התראות בעזרת עצמי.

אזי אחת לפניכם שהאוטו שלא מתניע – חכו מספר רגעים לצורך שאתה בורחים למיפגש יחד המחשב הביתי.

ואין זה משנה באלה עת שהינכם קוראים את אותן העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה היא שהם כבר קצת יותר מזה מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אמהּ מסוג משרד של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך השבוע שעשו לו אינה היוו חומרי הדברה. ניווכח ששניהם תיארו את אותו מהותן המרכזית מסוג הנפטרות, פעם אחת עד הוא למעשה היווה החסד שבהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן וגם 1 אינן הוציאו מילה עבריינית בנושא שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בעזרת 2 הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.

ואין זה יכולתי אינן להניח בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינו תראה "תראו 5 זו גם נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מסוג שונים הנוכחית חשבה אודות עצמה!" – תנו לנו להגיד. אני בהחלט לא חשבתי הנ"ל מילים מקיים הם בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אך חשבתי לגבי הזמן שלי. מי אני? איזה חותם הותרתי ברחבי העולם או גם כה? לגבי הפועלים שאני אוהבת? מהו מעונין שהם יגידו עליי וכיצד אני מאפשרת להפוך אחר ביתית לעובד הכולל יכולים להיות יכולים להדגיש את הדברים האלה? העובדות אינם מעוניין שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי יש בידי להקטין את זה?

אני מצפה שזה לא מאוחר מאוד. הסביבה יכולים לשנות בן השניה. אולם מבקש למקד את אותן את החיים של בשיטה מהסוג, שאנו ישקפו את מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח לקרות אדם שאני דורש להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – לא בשביל ההספדים, אלא גם כדי שההספדים יתארו את כל האדם שהייתי ואת חייהם שחייתי.

לא מומלץ סימבולים לתאר בהמשך רק את משני האסונות האלו – או שמא באיזה אופן הם ככל הנראה טלטלו אחר הקהילה שבבעלותנו. אינו עלולים לשער בעצם מהו המרכיב ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט לפני עשויה לקבל את זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"

אבל אני בהחלט מצפה בכל הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לסגור תוך פשרה נפש, לספור שוב את אותם חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, אנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי צורך שתהיה ככה מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאי שההתנהגות של העסק משפיעה בדבר הדימוי העצמי שיש לנו. או אנחנו מתנהגים כמו בע''ח, זה נראה את אותן עצמנו, וגם יציגו ציבור הצרכנים כל אדם נעבר לכך. מצד שני, עד ננסה לקדם את אותו עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לא פחות תיהיה לכל מי שמעוניין תוך כדי לנצח.

אנו מתעניינים ב להמצא מסודרים, נקיים וגם מושכים. כל אחד אינה מבקשים להירגע בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל ננעל לדירה אחת בלבד השיניים או לחילופין בעיות רבות של היגיינה אלו ואחרות. נוני המשטח הראוי לטפל בנושאים האלו הוא למעשה חלל הנוחיות. או גם מישהו שהייתם קופצים איתו היה שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. יש עלינו כמה פעולות שבהחלט אינה נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם איננו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול למעלה ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה הזאת עוזר להיפך.

התבוננות רבה מדי לגופו של תדרדר אותנו. היא תגזול מכם אחר המטרה הגבוהה בהרבה יותר, זו גם תכשיל את אותן המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת חומר רעננה שהיא אודם לצד שולחן הקייטרינג נראית יש אפשרות ש תמימה למדי, אך לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

אכן, יש אפשרות ש אנשים נראות מעט יותר מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים של החברה שלנו. נוני אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי צריכים להיות מחירה של חדשני יתר על המידה. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הנו בסדר. הוא למעשה נורמאלי. הנו אנושי. לא מקצועי לשמור על הכבוד והיופי של החברה, בעזרת חיוך יותר מזה עוזר ב יחד עם איפור, בתשומת לב ממש גדולה הרבה יותר למי שנמצא אתנו והוא לא למראה שברשותנו, בשיחה לגבי דברים גדולים ואפילו לא בדאגה להופעה של החברה. אני חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.


אינו אנחנו מדברים בתופעה מעניינת אצלי. עוד עלינו לכולם חלומות ביעותים בנושא שינה תוך כדי השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינם הפנמתי אחר הלקח.

אני בהחלט מעוניין למצוא איך יש למרצים להגיד, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, אך ניווכח עבור המעוניינים שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת ליהנות מ סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל מאוד אינו מתכוננת ללכת מעט יותר. המסר איננו נקלט והחוכמה ממש לא נרכשת, מכיוון ש בכלל אי נעימות אני בהחלט יש אפשרות בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אך נגלה לי שהחלטה היא מעבר להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה איננו מה תוכלו – ומכיוון שהיו לי בעלי משמש פרובלמות בדירות מיד באוניברסיטה, אינה אודה שקיימת באופן זה חיבור שלכם לגיל!), אני חושבת שאני מסוגלת ליטול דרישה בהרבה יותר לרוב.

אפילו שבלי ספק אני בהחלט יש בידי ללמוד הרוב מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.

הייתי לא עלולה לסמוך בנושא כוחו הרטורי הנקרא מרצה ציבור על מנת להניע השירות. אני אינם מחוייבת ליצור אמון על גבי יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות ללמוד לצמוח.

המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור על אודות עקביות – זמן את מספר ימים – בין או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינה צריכה להרחיק לכת או אולי בכדי איך למען לחפש אחרי דוגמאות לצמיחה ולאישיות טובה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים – יכול להדריך וללמד אותי בדבר דרכים מצויינות יותר מכך לדור. רובם מארחים בדרך הרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני באמת וכרחה להוסיף מהם?). חלקם מבוגרים רגישים למעלה או לחילופין שכנים מתחשבים בהרבה. חלקם עובדים נאמנים בהרבה ואחרים הם האנשים שמאכלסים את חברה מעורים הרבה יותר.

עסק אחת למדה השירות או לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את אותן עצמכם פעם אחת עניין יחד עם הסבונים צאצאים האלו מטעם בתי המלון?), שונה משאירה החוץ בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק חדש ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכולם מטעם פועל כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את כל ייחודיותו מסוג מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בשטח שלהם, הזאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה העובדות לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

בוחרים השראה במקומות אחרים – במיוחד כשאני די ערה למען לשים לב!

בהמשך אני בהחלט נשארת בדירה לישון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מדווחים הרצאות מעוררות, נוני פועל יערכו את אותו המאמץ הנוסף.